מתכון משפחתי, מה ההבדל בין קשר לתקשורת

יחסי הורים ילדים נבנים מהיום הראשון בו הילד מגיח אל העולם. הרבה הורים טריים סבורים שההתייחסות לתינוק שונה מהתייחסות לילד גדול יותר. לדוגמא: הם לא משתמשים בהסברים ורבליים (כי חושבים שהוא עדיין לא קולט מילים) ולא מנסים לנתח את המשמעות ההתנהגותית (כי מאמינים שאין עקביות בהתנהגות בגיל הצעיר).

בתקופה זו נבנה הבסיס שישפיע על כל  מהלך חייו. מערכת היחסים בין ילד להוריו הם יסוד להתפתחות הקוגנטיבית שלו, ומהווה בסיס ליצירת ציפיותיו לגבי תגובת הסביבה כלפיו והפקת המיטב ממנה.

רוב הקריאות לעזרה שמגיעות אליי מהורים הם כשילדיהם סביב גילאי 2-4. כשהם מתחילים להרגיש את העולם ולהשמיע את קולם, הורים מזהים פערים ביכולות התקשורת ביניהם. בנוסף, בגילאים אלו מתפתח "גיל ההתבגרות הראשון" וחלק מההורים וממליצי הרשת פשוט מאשימים את השינויים ההתנהגותיים ב"תופעה הזאת", וממליצים פשוט לחכות שזה יעבור.

חוסר המודעות להבנת הילד מיום לידתו גורם לכך שהורים מוותרים מראש על בניית מערכת יחסים מבוססת תקשורת עם הילד, כזאת שאת פירותיה ניתן יהיה לראות דווקא במשברים ובתהליכים חשובים בהמשך הדרך

על פני השטח נראה שההורים מתפעלים ואוהבים את ילדיהם ודואגים: לקחת אותם לחוגים, להלביש, להסיע, לחבק ולצאת לגינה (בדרך כלל בליווי צמוד של הטלפון הנייד). וזהו המוקש הגדול ביותר, כיוון שכאשר ההתנהלות הזאת היא טכנית בלבד, ומטרתה לתת מענה לדרישות הילד ואספקת שקט להורים. לסוג זה של הורות אני קוראת: "הורות שורדת", שמתבססת על יחסי צרכן-ספק באמצעות תקשורת טכנית.

מה חסר בתקשורת טכנית?

בניית מערכת יחסים בעלת מודעות אמיתית, שמעניקה לילד הזדמנות: לחקור, להבין, לנהל דו שיח עם העולם, לפקפק ולשאול שאלות.

ההבדל בין קשר לתקשורת בא לידי ביטוי בכל מישורי החיים, בחרתי להביא מספר דוגמאות שמראות את חשיבותו של תהליך הדרגתי ואת השלכות המרכזיות שלו בחיי התינוק והמשפחה כולה.

סביב גיל חצי שנה הורים מציגים לתינוקם את התזונה הראשונית באופן די שרירותי. הם מושיבים אותו, חוגרים אותו ומכניסים לפיו בלילה בצבע מוזר ובטעם מוזר בלי שיבין מה קרה כאן, בלי שידברו איתו ויכינו אותו לקראת "טעם החיים".

מנקודת מבטו של הילד מתחיל תהליך חדש אליו הוא לא רגיל, המהווה שינוי קיצוני במקביל להנקה או בקבוק מבחינתו, אז לא פלא שלעיתים זה יוצר אצלו אנטי.

תגובות נפוצות להתנגדויות כמו: הוספת תבלין, הדמיית אווירון (שזה אומר לעבוד על הילד), שכנוע ולבסוף כניעה ("הוא לא אוהב קישואים? ניתן לו מעדן מתוק ואז נחזור לקישוא") – לא מבטיחים הצלחות

להציג בפני הילד מגוון אפשרויות של תזונה בריאה. לאפשר לו לגעת, לחקור ולהבין שמלפפון הוא רטוב בפנים וקישוא רך, המים נשפכים מהבקבוק והם רטובים, שבננה מתוקה אבל מחליקה מהידיים ושעדיף לאכול עם הפה ולא עם המצח.

כך מעודדים את התינוק לחקור את הדברים, לגלות טעמים ולתרגל לעיסה נכונה.

אני רואה קשר ישיר בין האופן בו ההורים מתקשרים את נושא התזונה לילדיהם כבר בתינוקות ובין הורים שמוותרים מהר על פירות וירקות לטובת מעדנים – לבין יחסם של הילדים לתזונה טובה בהמשך החיים.

כל הורה מחליט מהם העקרונות והערכים שחשוב לו להעניק לילד, וזה בהחלט מבורך. העניין הוא שבשביל לגרום לזה לקרות צריך להסביר לו, להכין אותו ולדבר איתו ולבנות איתו את תהליך הדרגתי של שינוי.

כשבוקר אחד אימא מחליטה (בעקבות כתבה על תזונה) שאין יותר עוגיות בדרך לגן, הילד שהיה רגיל עד כה לקבל עוגייה כל יום – לא מבין מה קרה כאן. הוא לא קיבל הסבר או התראה על סיום המצב אליו הרגילו אותו עד כה. הוא לא מבין את הגזרה, ובאופן טבעי: מתפרץ בבכי ולא מסכים לקבל את השינוי. נקודת השבירה תגיע, ככל הנראה, כשהיא כבר כמעט תאחר לעבודה ואז תיתן לו עוגייה או תחליף. ומהו המסר שעבר לילד? מצד אחד, באמצעות בכי וכעס אפשר להגיע לתוצאות הרצויות לי ומצד שני, ההורים שלי לא מתחשבים בצרכים שלי.

שינוי מתאפשר כשהוא מלווה בהכנה, הסבר, תהליך והתמדה. כאשר זאת הגישה מינקות – תהליכים מורכבים בגיל מתקדם – יוטמעו יותר בקלות ומתוך פתיחות לשינויים.

חשוב להבין שילדים מבינים היטב כשמדברים אליהם גם בגיל הינקות, ואת ההבנה הזאת הם מתרגמים למעשים. תהליך הכולל הסבר ורבלי מקדים, המחשה ותגובה מחזקת – מהווה בסיס מעולה למערכת יחסים יציבה.

הטיימינג לשיפור הינו, כמובן, אינדיבידואלי, אך אם תגלו סבלנות – הרגלי דו-שיח יועילו לכם ולתינוק שלכם בכל סיטואציה עתידית.

רוב ההורים שחווים קשיי הרדמות ושינה רציפה פונים אליי רק סביב גיל שנתיים ומעלה, כי בעיניהם זה מאוד הגיוני שילד לא ישן בשנותיו הראשונות. פשוט לא עולה בדעתם שיש צורך ללמד אותו להירדם.

חוסר שינה פוגע בהתפתחות תקינה של הילד ובגדילה שלו, כי הורמון הגדילה מופרש במהלך שינה רציפה, ומחסור בו פוגע ביכולת למידה והטמעת תהליכים.

כשאני שומעת מהורים שהם מעייפים את ילדיהם בגינה כדי שיירדמו ומתפלאים שהם עדיין לא ישנים היטב, אני תמיד מסבירה שעייפות יתר מייצרת חלונות ערות. בתהליך מובנה מומלץ דווקא להוריד את רמת האדרנלין לפני שהולכים לישון, ולהרדים בצורה הדרגתית עד מצב בו יצליח להירדם לבד.

הרבה משפחות שפונות אליי מבקשות עזרה עם תוצאות מיידיות (שזה כמו לשים פלסטר על פצע שמצריך טיפול אמיתי). בפועל, הרגלי שינה מושפעים ממגוון גורמים: עד כמה ההורים נוכחים בחיי ילדיהם? מה קורה במסגרות? ואיך מזהים מצבי עייפות? למשמעות הקשר המשפחתי יש השפעה ישירה על נושא השינה.

מגיל קטן יש צורך בתהליך הדרגתי , בו הדמות המטפלת מזהה את הצורך, מספקת אותו אך גם מדריכה שזה בסדר להירדם ולישון לבד ולהתמיד להחזיר לישון בין מחזורי שינה. לישון מלמדים בדיוק כמו שמלמדים ללכת: באמצעות הדרכה, תמיכה, פרגון כשיש הצלחה והתמדה.

הורות מאוזנת מתחילה מתוך ההבנה שתקשורת מייצרת בטחון, קשר ומודעות.

אצל משפחות העוסקות בהישרדות יום יומית של מטלות: להסיע, לקלח, לחתל ולהאכיל, הופכות משימות כמו הרדמה, פרידה (גמילה) מחיתולים וממוצץ או כניסה למסגרות חדשות – למאתגרות יותר.

הורים יקרים, דברו עם הילדים שלכם ושתפו אותם. תתפלאו כמה מהר הם ידברו אתכם (בהתאם ליכולות שלהם בכל גיל וגיל) וישתפו אתכם חזרה.

תסמכו על עצמכם ותראו להם שאתם הורים נפלאים מעבר לתהליך הטכני בחיים, דברו על דברים לפני שהם מתרחשים והמחישו להם מה הולך לקרות.

אל תהססו לפקפק בחוכמת ההמונים (בדיגיטל ובכלל) ותשאלו שאלות כשאתם חשים שמשהו לא מסתדר טוב לילד שלכם.

פנו לאנשי מקצוע שאתם סומכים עליהם, ואל תחכו לגיל מתקדם יותר על מנת לפתור בעיות.

והכי חשוב? זכרו שקשר טוב לא נבנה באמצעות הוראות חינוכיות והצבת גבולות.

להיפך, בתקשורת טובה הגבולות נוצרים מעצמם. ותפקידנו המרכזי כהורים הוא פשוט לכוון.

טל -0504014429