הצורך בתהליך הסדרה של תחום הרפואה המשלימה

נכתב ע"י אפרת רוזן

תחום הרפואה המשלימה בארץ עובר מהפיכה של ממש בשנים האחרונות. הרפואה המערבית החלה להכיר במגבלותיה, וקליינטים רבים פונים למטפלים המטפלים בשיטות רפואה משלימות כדרך למלא את החללים שהרפואה המערבית אינה ממלאה.

ההבדל בין שתי השיטות נעוץ בראש ובראשונה בגישה: בעוד הרפואה המערבית מתרכזת בנושאי הסימפטומים והטיפול במחלות שהתפרצו, הרפואה המשלימה מתמקדת בנושא המניעה, החיים הבריאים וההרמוניים, גופנית ונפשית, וביכולתו של הגוף לרפא את עצמו ובלבד שניתנים לו התנאים המתאימים לעשות כן. הקירבה בין שני תחומי הרפואה העלתה שאלה בוערת בנושא הסמכת והכשרת מטפלים בתחום הרפואה המשלימה – בעוד עבודה כרופא דורשת רכישת השכלה נרחבת, תקופת התמחות לא קלה ומעבר מבחנים המוודאים כי הרופאים יודעים את אשר הם עושים, הרי כי בתחום הרפואה המשלימה הנושא הזה פרוץ. כל אדם יכול לקרוא לעצמו מטפל ברפואה משלימה, מוסד לימודים המכשיר מטפלים אינו מחויב בהעברת נושאי לימוד מסוימים ואפילו לא להכשרה מעשית בתחום.

קיימות שתי גישות מנוגדות לעניין הסדרת נושא הרפואה המשלימה בארץ. גישה ראשונה טוענת כי ככל תחום, ובמיוחד התחום הטיפולי, יש להסדיר את הנושא בצורה מאורגנת ומסודרת ולחייב רישוי של המטפלים בתחום. הסדרה זו תבטיח מספר דברים:

• אי גרימת נזק – כל מי שעוסק בתחום במסגרת החוק, יוכל להציג תעודה המבטיחה כי עבר הכשרה מסודרת לטיפול בתחום, וכי במסגרת הכשרה זו למד את הנושאים הדרושים לו כדי להיות מטפל. טיפול בתחום הרפואה המשלימה יכול, כאשר הוא נעשה ללא ידע מתאים, לגרום נזק או להתנגש עם טיפולים אחרים, משלימים או קונבנציונליים, שאותם המטופל עובר. לימודי רפואה משלימה מתאימים וברמה גבוהה ימנעו מצבים בהם הטיפול גורם נזק במקום להביא תועלת.

• הסדרת זכויות המטופלים – אחת הזכויות הבסיסיות של מטופלים בכל תחום טיפולי למעט ברפואה משלימה הוא עקרון ההסכמה מדעת. הסכמה מדעת משמעה כי על המטפל לדווח למטופל לפני התחלת הטיפול על הטיפול אותו הוא הולך לעבור, ובכלל זה סכנות ותופעות לוואי אפשריות. הסדרת התחום באופן חוקי תכניס גם את המטפלים בשיטת הרפואה המשלימה למטריית החוק בנושא זה ובתחומי התנהגות ואתיקה אחרים המקובלים בתחומים הטיפוליים.

• הגנה על המטפלים מפני הטרדות מיניות – מכון עיסוי נחשב בארץ כמעט למילה נרדפת למכון נערות ליווי. מטפלים ובעיקר מטפלות רבות נאלצות להתמודד עם מטופלים אשר ההבדל אינו ברור להם והם אינם מבינים כי הגיעו לטיפול רפואי ולא לפגישת שחרור לחצים. הפרדה רשמית והסדרת העניין בחוק תאפשר מיתוג מדויק ותמנע מנערות ליווי להציג אופציה של "טיפול עם הרפיה" שאינו טיפול ונעשה על ידי מי שלא הוסמך לכך.

• הגנה על המטפלים מפני הממסד – בגלל שנושא הרפואה המשלימה אינו מוסדר בחוק, מעמדם של המטפלים הוא בתחתית שרשרת המזון. קופות החולים ובתי החולים השוכרים את שירותיהם כמטפלים, לעתים קרובות נמנעים מלשלם להם שכר הוגן כיוון שהם למעשה מוגדרים כעובדים שאינם מוסמכים. כיום, לימודים מלאים של ארבע שנים ותקופת סטאז' אחריהם עדיין לא תקנה למטפלים המשלימים אפילו תואר אקדמי, לא כל שכן רישיון תקף.

אל מול התומכים בהסדרת נושא הרפואה המשלימה בחוק, עומדים אלו אשר מתנגדים להסדרה מסודרת זו. את המתנגדים אפשר לחלק לשתי קבוצות שונות של אנשים: הראשונה מתנגדת להסדרת הנושא מטעמים אידיאולוגיים בעוד השנייה מדברת על עניינים פרקטיים יותר.

בתחום האידיאולוגי, הטענה המרכזית היא כי כישוריו של אדם כמטפל מקורם אינו בידע הלימודי הנרכש אלא בתכונות אישיות. הכרה ומתן רישיון יסללו את הדרך לא רק לאפשר עבודה לאדם שלמד את הנושא – אך אינו מוכשר באמת לעסוק בו, אלא גם ישלול מאלו המוכשרים באמת, גם אם לא למדו, מלעסוק בתחום.

טענה משלימה גורסת כי מטפלים רבים מטפלים בשיטות שאין להן שם. עולם הריפוי האלטרנטיבי חי, צומח ובועט ולא צריך לקבע אותו ברגולציה כיוון שאז הוא יפסיק להתפתח.

במועצה ללימודים גבוהים (המל"ג), מתנגדים להכנסת נושא הרפואה המשלימה לאוניברסיטאות ולמתן תואר אקדמי לבוגרי הרפואה המשלימה על בסיס הטענה כי טיפולים אלו מעולם לא עברו הכשרה מדעית. טיפולים רבים אשר הוכחו עם השנים כמועילים, לא עברו מפסיק ניסויים מדעיים שהוכיחו את יעילותם, ואף לא ידוע תמיד איך הם פועלים.

מנגד למתנגדים על בסיס אידיאולוגי, קיים גם רובד של מתנגדים על בסיס פרקטי יותר. בארץ פועלים לא מעט מטפלים ותיקים אשר צברו ידע וניסיון עם השנים, וכן מוסדות הכשרה רבים שאינם דווקא מן המובילים בתחום. אם וכאשר נושא ההסדרה החוקית של מקצוע הרפואה המשלימה בארץ יכונן בחוק, לא ברור מה יהיה על כל המטפלים והמכונים הללו.

קיימת תכנית למסלולי קבלת רישיון מיוחדים עבורם, אולם הנושא עלול להתגלות בעייתי עבור רבים מהם, במיוחד אם הם אינם חברים בארגון הגג של מקצועות הרפואה המשלימה הפועלים להסדרת התחום בארץ.

בשנים האחרונות, חלה תזוזה בנושא הסדרת לימודי רפואה משלימה בארץ, והסדרת חוקים מחייבים להתנהלותם של מטפלים בתחום. קיים לחץ רב מצד ארגון הגג של מקצועות הרפואה המשלימה בארץ להסדרת הנושא הרישוי וההכשרה בחוק, ואף הוגשה הצעת חוק לטיפול באקופונקטורה לשולחן הכנסת בשנת 2003, הצעה שלא התקבלה. ובשנת 2009 דחה המל"ג את ההצעה להכניס את לימודי הרפואה המשלימה למערך לימודים לקראת תואר אקדמי מוסדר.

במשרד הבריאות קיימת פתיחות רבה לנושא עקב כניסתם של מטפלים בתחום הרפואה המשלימה לטיפולים במסגרת קופות החולים ובתי החולים. ארגון הגג לטיפולי רפואה משלימה נוצר בשנת 2001 על ידי העמותות המקצועיות ברפואה משלימה. בארגון הגג חברות אגודות מקצועיות בתחומי הומאופתיה, נטורופתיה, רפלקסולוגיה, רפואה סינית ומקצועות העיסוי. נוסף על העמותות השונות, חברים בעמותה מכללת רידמן ומדיסין, ומספר מכללות נוספות וכן ארגון 'עמותת מזון בריאות', שהוא ארגון שמאגד יותר מעשרה יבואני ויצרני תוספי מזון.

ארגון הגג הפועל למען הסדרת הנושא בחוק הכין הצעת חוק הכוללת מספר אלטרנטיבות רישוי, בהתאם למקובל בעולם המערבי. בבריטניה הנושא כולל רישוי מקומי אך נמצא בהליכי רישוי מדיניים. ההמלצה היא כי ייקבעו דרישות מינימום לאישור תוכניות לימוד והכשרה וכן תקבע תקופה בת שנתיים להסדרת מעמדם של אלו שעוסקים בתחום בפועל כיום.

בארצות הברית, קיימת הסדרת נושא הסימון והמרשם של תרופות אלטרנטיביות ברמה פדראלית. נושא רישוי המטפלים נמצא בידיהן של כל אחת מהמדינות בנפרד וקיימים מספר מודלים לרישוי זה, לדוגמה, בניו יורק מטפלים בדיקור נדרשים לעבור הכשרה שעברה אישור ממועצה מדינית, וכן לעמוד במבחני הסמכה מסודרים. הסדרת התחום היא לכל תחום ברפואה המשלימה בנפרד, ולכל תחום הדרישות משלו.

במינסוטה לעומת זאת, קיים בנוסף לפיקוח הפרטני על כל אחד מהתחומים בנפרד גם פיקוח מדיני המאפשר בקרה ופיקוח על התחום וגם נותן סמכות להטיל קנסות ואף לשלול את הזכות לעבוד בתחום ממטפלים שאינם עומדים בקוד ההתנהגות שנקבע. בצרפת ואיטליה רק רופאים מוסמכים לעסוק ברפואה אלטרנטיבית.

קיימות דעות שונות, בעד ונגד נושא הסדרת טיפולי הרפואה המשלימה בארץ. מחד, עצם אי קיום הרגולציה בנושא מאפשרת לתחום לגדול ולהתפתח באופן חי ומועיל, גם אם לא צפוי. מנגד, אי הסדרת התחום עלולה לגרום נזק למטופלים ולשלול זכויות ממטפלים ומטופלים כאחד.

*נכתב בסיוע מכללת סמינר הקיבוצים – אגף לימודי רפואה משלימה.