יומן מטפל זמן מלחמה איזון הורמונלי
מלחמה הפכה לשיגרה והשיגרה הפכה או חזרה לצערי הרב למלחמה.
מנסה ככל שיכול להישאר מחובר למציאות ובמקביל להיות מחובר לעצמי. מוצא ששתי הפעולות האלה מתנגשות זו בזו.
החיבור למציאות הקשה קורע אותי מבפנים החוצה ומבחוץ פנימה ולא מסוגל לעכל ולהכיל.
בונה לעצמי גבולות וקירות גבוהים ומוצקים,
מסננים רגשיים, מנגנוני הגנה וחושב שדי מצליח במשימתי לשרוד בארצנו הקטנה והבוערת, עד שמגיעה נ' ונכנסת לקליניקה.
נ' חיילת בת 21 ולפני שבוע איבדה את בן זוגה בדרום.
לא יכול להתחיל להבין ולא מתיימר להרגיש מה עובר עליה ועל הקרובים שלה.
לנ' היה חשוב להגיע לטיפול ממש כשיצאה מהשבעה.
חשוב היה לה להמשיך ולטפל ולחזק את עצמה במיוחד ברגעים כאלה.
שמחתי ממש שהיא כתבה שרוצה להגיע וקיבלתי אותה מיד.
חיבקתי והתחלתי להקשיב.
לא היו הרבה מילים. היו הרבה דמעות.
שלי ושלה.
הייתה הזדמנות לפרוק לשנינו.
רועדת. חלשה. פגועה. מתקשה בגופה ונפשה להמשיך הלאה, למרות שהראש רוצה להתקדם.
אין מסוגלות לעכל ולקלוט.
זה בעצם חלום רע שעוד רגע נתעורר ממנו, נשטוף פנים, נצחצח שיניים, נשתה קפה של בוקר ונחזור לטוב של החיים.
אבל לא.
לא חלום ולא שיכרון.
המציאות הקשה מונחת מולנו בכל עוצמתה.
צער. פחד. כעס
הכל ביחד וכל אחד לחוד.
לוקחים ביחד נשימה ומרגיש את הדופק.
נ' הגיעה כדי לאזן את מערכת ההורמונלית שלה ובמיוחד את הווסת והמחזור.
כבר התחילה לחזור לעצמה ולהתאזן וכעת כמובן שיש קריסה וחזרה לאחור.
כשקמה מהטיפול אמרה-
" זה היה הדבר הכי קרוב לשינה שחוויתי בשבוע האחרון"
רגע של שלווה
חיים מיום ליום…
דיקור סיני בזמן טיפול:
נקודת דיקור מס 3 של הטחול בשני הצדדים
נקודת דיקור מס 7 של מעטפת הלב בשני הצדדים
